לאהוב את מה שעכשיו

פתאום נהיה חורף,

ותוך כדי שאני חוגרת במהירות שיא את ילדיי למכונית

כדי להירטב כמה שפחות מהגשם,

חשבתי לעצמי - "שיואו, שיחזור כבר הקיץ!".

אבל רגע.

בקיץ, תוך כדי שחגרתי את הילדים

והזעתי כמו אחרי אימון, נזקקת דחוף למקלחת מרעננת,

למרות שהשעה רק 8 בבוקר

חשבתי בדיוק דומה - "שיגיע כבר החורף!".

האם נגזר עלינו לא להיות מרוצים ממה שיש, ממה שעכשיו?

אני פוגשת נשים רבות עם קשיים בהנקה,

שאומרות לי ממש בקול רם

"אילו רק";

היה לי יותר חלב, היה לי פחות חלב,

הוא היה פותח גדול יותר את הפה,

היא לא הייתה מכאיבה לי.

אילו לא הייתי צריכה לשאוב,

אם רק הכל היה הולך לנו חלק

אם היא רק הייתה יונקת כמו שצריך....

כמה זה נעים בגוף ובלב

כשמתקיים האיזון העדין הזה

ודברים מסתדרים בדיוק.

חלקי הפאזל נופלים כולם למקומם הנכון,

לא חם, לא קר,

מושלם.

אבל כמה רגעים כאלו יש לנו בחיים?

זאת אינה גזירה משמיים לרצות את מה שאין.

זאת בחירה.

לקבל את הכאן והעכשיו,

לומר תודה על היש,

לנסות לתקן או להגיע למה שאין,

לנשום

ולהמשיך לצעוד.

כי אלו החיים...

---

על מה את מכירה תודה?