מיומנה של מדריכת הנקה
- עדי לנג
- Mar 12, 2018
- 2 min read
היא התקשרה אליי יום אחרי הלידה: "אני חייבת עזרה בהנקה, מתי תוכלי להגיע?
מצדי אפילו עכשיו לבית החולים".
הגעתי אליה למחרת לבית החולים. מצאתי אמא לביאה אך חלושה, אחרי לידה ארוכה מאוד שהסתיימה בניתוח קיסרי חירום. תינוקת קטנטנה, ישנה בעריסה. על העריסה מודבקים שני פתקי MEMO: "הנקה מלאה!" "אפס הפרדה!"
מנסות להניק, התינוקת בוכה ונרדמת על השד. מנסות לסחוט את השד ולשאוב חלב במשאבה של בית החולים - השד גדוש מבצקת, ולא יוצא החלב... מעסות, נושמות, מרפות.
התינוקת לא אכלה יומיים, היא צריכה לאכול, להתחזק, על מנת לינוק. בזהירות ובעדינות אני מנחה את האמא לגשת לדלפק האחיות ולבקש בקבוק תמ"ל וכפית. פתקי הMEMO זועקים אליי מן העריסה.
היא חוזרת עם השניים, אנחנו ממלאות כפית ומאכילות את התינוקת. לאחר מכן כפית נוספת. ואז אני מנחה את האמא להוריד את החלוק, ומורידה מהתינוקת את החלק העליון. מניחה אותה על אמא, עור לעור. התינוקת מתחילה לינוק...
זהו תחילתו של המסע שלנו.
הן משתחררות הביתה, אנחנו מדברות יום יום, נפגשות כמעט כל יום. לפעמים יש הצלחות, לפעמים פחות. תסכול ויאוש גדולים ברגעים הקשים. היי מטורף ברגעים המוצלחים.
התינוקת גדלה לאיטה, בתחילה נשארת באחוזונים הנמוכים ונדרשת לתוספות של תמ"ל וחלב שאוב בנוסף להנקה.
בהמשך התמ"ל יורד ונשארות עם הנקה וחלב שאוב.
לאט לאט גם תוספות החלב השאוב יורדות...
הנקה מלאה.
ואני נזכרת בפתקים של האמא המדהימה הזאת בבית החולים וחושבת לעצמי "הגעת ליעד! זה מה שרצית".
מחר התינוקת הזאת חוגגת שנה. כבר תקופה ארוכה שהיא באחוזונים הגבוהים. תינוקת מתוקה ושמנמנה, חייכנית ומדהימה.
זה היה בין הליוויים הראשונים שלי. והוא לגמרי סיפור הצלחה, סיפור השראה, סיפור מרגש ומלמד. על התמדה, נחישות וגמישות שנדרשים לעתים לאמא מניקה.
על רצון גדול, על הפער בין הרצוי למצוי, ועל עבודה קשה כדי להגיע למקום בו אנחנו רוצות להיות.
אני כל כך שמחה שזכיתי ללוות אתכן. נכנסתן לי עמוק עמוק ללב, אוהבת אתכן וחוגגת יחד איתכן!
לא מאמינה שעברה כבר שנה... וואו ❤️
Comments